עזריאל נ' 013 נטוויז'ן בע"מ

פסק דין

בפני תביעה כספית בסכום של 11,250 ₪, במסגרתה עתר התובע כי בית המשפט יורה לנתבעת (להלן: "נטוויז'ין ו/או הנתבעת") לשלם לו פיצוי בגין הפרת חוזה למתן שירותי אינטרנט, המתאפיין בצירופו לשירות שיחות לחו"ל, בגין גביית יתר, וכן עתר למתן פיצויים לדוגמא בגין אי ביטול עסקה בהתאם לחוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981 (להלן: "חוק הגנת הצרכן").

מסגרת הדיון

התובע טען בכתב תביעתו, כי בחודש נובמבר 2007 התקשר עם נטוויזי'ן בהסכם להספקת שירותי אינטרנט, במסגרת עסקה ייחודית לסטודנטים של האוניבירסיטה העברית. לטענת התובע, נטוויזין גבתה ביתר סכומים הנעים בין 3-5 ש"ח מידי חודש, משך 10 חודשים, וכי תוספת זו הינה בעבור דמי מנוי חודשיים לשיחות לחו"ל, אשר לשיטתו, נגבו בניגוד להסכם ההתקשרות.

לטענת התובע, נטוויז'ין חייבה אותו בתשלום בגין השירות בניגוד להסכם ההתקשרות שלוש פעמים, כדלהלן;

ראשית, טען התובע כי בתחילת חודש ספטמבר 2008 ביקש מנציגת הנתבעת לסיים את ההתקשרות בחודש נובמבר 2008, בהתאם לקבוע בהסכם, אולם, הנתבעת חייבה את כרטיס האשראי של התובע בחודש דצמבר 2008, ובעשותה כן, לשיטת התובע, התעלמה מבקשתו לביטול ההתקשרות. התובע טען כי לאחר שפנה אל הנתבעת בנושא, זוכה בגין החיוב עוד באותו החודש.

שנית, התובע טוען כי בעת ששוחח עם נציגת נטוויז'ין, הוצע לתובע להקפיא את המנוי לשירותי הנתבעת לתקופה של 4 חודשים, וכי הנציגה הבהירה שבכל מקרה המנוי לא יחודש ללא אישור. התובע גרס כי המנוי חודש ללא הסכמתו, ובהתאם הנתבעת חייבה את כרטיסו מידי חודש החל ביום 25.05.09.

בשלישית, התובע טען כי בסופו של חודש אוגוסט 2009 נציג נטוויז'ין פנה אליו בהצעה להאריך את תקופת ההתקשרות, ואילו התובע מצידו, ביקש להתנתק משירותי הנתבעת לאלתר, הנציג טען שאינו מוסמך לבצע את הניתוק, והפנהו אל שירות הלקוחות. התובע גרס כי פנה בשנית אל נציגת הנתבעת ביום 30.08.09 וביקש להתנתק מהשירות, וכי הנציגה אף היא, הפנתה את התובע אל מחלקת שימור לקוחות, ואולם, נציג המחלקה לא יצר עימו קשר. לטענת התובע, על אף בקשתו להתנתק מהשירות, ביום 25.10.09 חויב בסכום של 29.95 ₪, בעקבות זאת פנה אל נציגת הנתבעת, אשר טענה כי החיוב בוצע משום שבקשתו להתנתק נכנסה לתוקפה ביום 25.10.09.

לטענת התובע, נטוויזי'ין הפרה את חובתה הקבועה בחוק הגנת הצרכן בכך שלא ביטלה את ההתקשרות ובהתאם גבתה תשלום ביתר.

מנגד, טענה נטוויז'ין בכתב הגנתה לגבי שירות השיחות לחו"ל, כי התובע בחר לצרף את מספרו לשירות זה, וכי ביום 04.09.08 אביו של התובע, פנה ביוזמתו אל מוקד הנתבעת וביקש להעביר את המספר הקבוע במנוי התובע תחת מינוי ולפיכך, התובע או מי מטעמו היו מודעים למנוי השיחות לחו"ל.

נטוויז'ין טענה בנוגע לתקופת ההקפאה, כי הובהר לתובע שההקפאה תסתיים בתום תקופה זו וכי ביום 06.05.09 התובע פנה אל נטוויז'ין וביקש לאמת את פרטיו במטרה להשתמש בשירותי האינטרנט. כן טענה, כי התובע לא חויב במהלך תקופת ההקפאה וכי נציגתה אשר נתפסה לכלל טעות וסברה שהתובע חוייב במהלך תקופת ההקפאה, זיכתה אותו בשוגג.

באשר לבקשת התובע להתנתק משירותי האינטרנט, נטווייז'ין טענה בכתב ההגנה כי ביום 30.08.09, בשעה שביקש התובע להתנתק משירותיה, נציג הנתבעת הסביר כי הניתוק מבוצע מול מחלקת קשרי לקוחות, והפנה את השיחה לשלוחה הנוגעת לעניין, אולם, לשיטת הנתבעת, התובע בחר במודע שלא לנהל את השיחה ולנתקה. נטוויז'ין צירפה לכתב הגנתה את תיעוד פניית התובע.

נטוויז'ין טענה כי ביום 27.10.09 פנה התובע אל מוקד השירות והוסבר לו שיזוכה לפנים משורת הדין בגין החיובים שמיום 30.08.09 ועד ליום הניתוק בפועל. נטוויז'ין צירפה את תיעוד הזיכוי לכתב ההגנה. עוד הוסיפה, כי התובע הגיש את תביעתו בידיעה כי לא סיים את תהליך הניתוק כמקובל ובידיעה שלמרות זאת יזוכה, וכי הדבר מלמד על חוסר תום ליבו של התובע לעשיית עושר ולא במשפט. עוד טענה, כי משלא פנה התובע אל הנתבעת בדרישה לנתק את השירות בכתב, אזי התובע לא עמד בדרישת סעיף 31א(ב) לחוק הגנת הצרכן ולפיכך אין לפסוק לו פיצוי לדוגמא.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, נתתי את דעתי לצרופותיהם ושמעתי את טענות הצדדים בדיון שהתקיים בפני, אני קובעת כי נאמנים עלי דברי התובע בנוגע לחיוב השיחות לחו"ל, כי נטוויז'ין חייבה את חשבונו בגין שירות לחו"ל בניגוד לרצונו ובניגוד למוסכם. התובע, גרס כי לא קיבל את הסכם ההתקשרות בכתב וכן לא קיבל את פירוט החיובים החודשיים. כך העיד בדיון שהתקיים בפני: "מעולם לא אמרו לי שהמנוי כולל שירות לחו"ל...לא היה לי מושג שאני מחויב על הסכומים האלה. מעולם לא נשלחו חיובים ולא היה לי מושג שאני משלם על שיחות לחו"ל." איני מקבלת את גרסת הנתבעת אשר פטרה את טענת התובע, בכך שאביו ביקש להעביר את שירות השיחות לחו"ל על שמו, ומכך הסיקה שהתובע היה מודע לשירות. אני דוחה את טענת הנתבעת כי העובדה שהתובע חויב משך 10 חודשים עבור השירות ולא ביקש לבטלו, מעיד על כך שהיה מודע לקבלת השירות. מסקנתי זו מתיישבת הסכם ההתקשרות שצורף לכתב ההגנה, לפיו עולה כי התובע אינו חתום על ההסכם כלל. משכך, אני מורה כי הנתבעת תשיב לתובע את התשלום עבור 10 חודשים בגין חיוב עבור שירות השיחות לחו"ל, בסכום של 3.38 ש"ח בתוספת מע"מ, עבור כל חודש.

שונים הדברים באשר לטענת התובע בדבר אי ניתוק השירות והקפאת המנוי, בעניין זה התובע לא הוכיח את תביעתו ודין טענותיו להידחות. נטוויז'ין זיכתה את התובע בגין חיוב חודש דצמבר 2008, כפי שטען בכתב תביעתו: "ביום 08.01.09, לאחר חזרתי ארצה, פניתי לחברה וביקשתי שיתבצע זיכוי בגין חודש דצמבר. החברה אכן זיכתה את כרטיס האשראי שלי עוד באותו החודש." כמו כן, התובע זוכה בגין דמי המנוי החל מיום 30.08.09, עד ליום הניתוק בפועל. אף בגין החיוב לאחר תקופת ההקפאה, הנתבעת זיכתה את התובע בחודש מאי 2009, משכך, נטוויז'ין פעלה כדין, לפיצוי התובע בתוך פרק זמן סביר.

התובע לא פעל כנדרש לניתוק המנוי משירות האינטרנט מאחר ולא שוחח עם מחלקת קשרי לקוחות, למרות ששיחתו הועברה אל מחלקה והובהר לו כי לשם ניתוק המנוי פנייתו הכרחית אף לא שלח הודעה בדבר.

אני דוחה את עתירת התובע כי בית המשפט ישית על הנתבעת פיצויים לדוגמה מכוח חוק הגנת הצרכן. התובע לא עמד בדרישת החוק הקבועה בסעיף 31(ב) לחוק הגנת הצרכן, שכן בנסיבות המקרה החוק מתנה הטלת פיצויים לדוגמה, במשלוח בקשה בכתב. גם בשים לב לסכומי החיוב, אני קובעת כי הנתבעת פעלה באופן סביר בכל הנוגע לניתוק המינוי לשירותי האינטרנט ולגביית יתר ולהקפאת המנוי, והתובע לא הוכיח את טענותיו כנדרש.

אכן, במקום שבו מופרות זכויות הצרכן, תוך זילות בכוחו של הצרכן אל מול החברה הגדולה, שומה על בית המשפט למגר תופעה זו (תק (י-ם) 3357/09 יפרח נ' חברת סלקום בע"מ (לא פורסם) ואולם, לא כל מקרה העולה כדי זוטי דברים, מצדיק מתן פיצוי והגשת תביעה, כפי שנקבע בתק(י-ם) 4124/09 סרגוסטי נ' חברת הוט (פורסם במאגרים):

"במקום שבו חברות תקשורת המספקות שירותי תקשורת של אינטרנט, טלוויזיה וטלפון מספקות שירות רשלני, שירות חסר שאינו לפי ההסכם, או שאינן נותנות מענה סביר לתקלות, יש לעתים הצדקה לחייבן בפיצוי. אך זאת, רק אם נמצא והוכח שההסכם למתן שירותי התקשורת לא כובד, שהשירות הלקוי אמנם גרם לנזקים, לטרחה רבה שאינה סבירה, או שלא ניתנה תמורה הולמת למה ששולם.